תפיסת הבוקר לפי 'תנועה לשקט'

דף הבית >> מאמרים >> תפיסת הבוקר לפי 'תנועה לשקט'
 
תפיסת הבוקר לפי 'תנועה לשקט'

כל אדם באשר הוא, ילד או מבוגר בוחר את יומו.

כבר בילדות המוקדמת, זיהינו שקימה לא רגועה, לא נעימה יוצרת התנגדות. חיכוך מיותר עם עצמנו, עם הורינו, אחינו וכל הסובבים אותנו.
אנו מכירים היטב את סוגי היקיצות – "אני צריכה חצי שעה של בקר לפני החיוך, לפני שמדברת..", "צריך את כוס הקפה שלי, את הסיגריה שלי, את הספר שלי.." "איפה הבקבוק שלי, השוקו שלי?..."
תרגילי הבוקר וההבנה שאנו בוחרים את יומינו הינה תוצאה של יקיצות לא נעימות (בסביבה שלנו) המושפעות מאמונות וחינוך שכך יראה הבוקר שלנו עד סוף הימים. הגילוי המופלא שאנו המשפיעים על מהלך יומנו ועל היקיצה שלנו נוצר וקיבל משמעות במשך שנים של תרגול אישי ומשפחתי. השינוי שנוצר עקב התרגול נצרב בחוויה היומיומית והפך להיות חלק בלתי נפרד ממהלך החיים. ההבנה מקיפה היום את האנשים הקרובים לנו, משפחתנו המצומצמת והמורחבת.

כאמהות לילדים שקמו פעמים רבות לבוקר עמוס ומלחיץ – נגענו גם אנו בקצוות. אין עוד את הזמן ל"כוס קפה שלי", אין את "הרגע לסיגריה", ל"תשבץ", השוקו נדחה לפעמים ומעורר כעס, עצב ותסכול. דחיית הסיפוקים הבסיסית, המיידית יוצרת אצל הילד מבוכה ובלבול. האמא מצד שני, חשה שמה שלא תעשה, היא איננה מסוגלת לספק את הילד, בשעה זו. היא גם איננה רוצה באותו רגע לספק אף אחד, והתסכול המשותף יוצר "בוקר נפלא". קצוות העצבים ידועות לכל אם ואב: צריכים להגיע בזמן לביה"ס, לגן ולעבודה, להכין סנדביצ'ים בזמן, להלביש בזמן ועם כל זאת – לשמור על רוגע, להיות נחמדה בבוקר? לחייך אל העולם, ואל בן זוגי.. סופר-אישה או סופר-גבר, סופר-ילד כבר אמרנו?
איך בדיוק אני אמורה לעשות את זה? ולשמור על שפיות... העצבים האלה והכעס על אלה שאנו הכי אוהבות בעולם, הביאו אותנו להבנה שמשהו צריך להשתנות, כך אי אפשר להמשיך.
כאן החל החיפוש אחר כלים ודרכים להשקיט את הבקר, וליצור מעגל של חיים נעימים יותר.  

שניה אחת לפני שהתעוררנו, כשהעיניים עדיין עצומות והאזנים כבר שומעות, בין חלום ליקיצה מתחיל היום שלנו. בדיוק ברגע הזה, מתרחשת ההתעוררות שלנו, החיבור בין הלילה שהיה לבקר שהווה.
בזמן  זה בדיוק ניתן להקשיב לצלילים שמקיפים אותנו.  
כל הצלילים שאנו שומעים הם חלק ממנגינת החיים שלנו כרגע. נעימים, רגועים, מפתיעים ולעתים גם צורמים, כולם חלק מפאזל ההקשבה במעגל הזמן.
צליל משאית הזבל או הצעקה ששמעתי, הוא בעל אותו משקל כמו צליל הציפור המצייצת בחדוה, או צליל הפעמון במרחק... הוא אינו שייך לי אלא למרחב החיצוני בו אני מצויה כעת. הכל והקול עשוי להשתנות...
הצליל בא אלי ואני משחררת אותו חזרה אל היקום, ללא שפיטה האם הוא טוב או רע, מתאים או לא מתאים. עצם הגעתו היא חלק ממנגינת חיי.
 

 
Top pageלראש העמוד                                                                  יפית מונטיפיורי 054-2277962 | תמר חנן 054-4218708 | info@t-sheket.co.il